דיכאון ומנופאוזה

 לנשים, לעומת גברים,  סיכון גבוה יותר ללקות בדיכאון, עד פי שתיים.

כחלק מהקשיים המופיעים במהלך תהליך הפסקת הווסת, המנופאוזה, מופיעים לעיתים תסמינים דיכאוניים.

 הפסקת הווסת אינה מתרחשת באופן חד, והשינויים ההורמונים הקשורים בהפסקת הווסת נפרשים על פני תקופה. התקופה שסביב השינוי, סביב מעבר בין גיל הפריון להפסקת הווסת, נקראת פרי-מנופאוזה, כלומר, סביב המנופאוזה.

 מחקרים מראים באופן עקבי עליה בשכיחות דיכאון או תסמיני דיכאון, במהלך תקופת הפרי-מנופאוזה. אחרי תקופה זו נשים נכנסות לתקופת המנופאוזה, שנקראת אצלנו למרבה הצער גם "תקופת הבלות".

 אם כך, עד כה דובר על תקופה המעבר, בין תקופת הפריון להפסקת הווסת, בהקשר לתסמיני דיכאון. אבל מה קורה אחריה? האם גם אז נשים שחופות יותר לדיכאון? אולי אחרי שעבר המשבר, אחרי השינוי הגדול, הדברים חוזרים למלולם ושעורי הדיכאון חוזרים לרמת הבסיס?

 במחקר חדש שפורסם החודש בעיתון הרפואי מוביל, נבדקה השאלה מה קורה אחרי תקופת המעבר.

האם ישנה שכיחות מוגברת של דיכאון אצל נשים בתקופת גיל הבלות- המנופאוזה?

המחקר כלל מעקב אחרי כמאתיים נשים לתקופה של 14 שנה מהפסקת הווסת. המעקב החל עוד לפני הפסקת הווסת, כלומר בתקופת הפריון.

השאלות שנשאלו היו:

 האם יש עליה בדיכאון בתקופה זו?

האם נשים שסבלו מדיכאון בעבר הן בסיכון לפתח תסמינים דיכאוניים אחרי המנופאוזה?

 במחקר נמצא ששכיחות הדיכאון הייתה גבוה ביותר בשנתיים שקדמו להפסקת הווסת.כלומר, עוד לפני ההפסקה, נשים פגיעות יותר ומועדות יותר לסבול מדיכאון.

בתקופה שאחרי הפסקת הווסת באופן סופי,כלומר, אחרי תקופת המעבר, נמצאה דווקא  ירידה בשכיחות הדיכאון אצל הנשים.

אבל, לגבי נשים עם הסטוריה של דיכאון בעברן, המצב שונה. ראשית באופן כללי, הסיכון שלהן לפתח שוב דיכאון במהלך המחקר הייתה גבוה פי 13. נראה שדיכאון בעבר הוא גורם סיכון משמעותי לפתח שוב דיכאון לפני וסביב ואחרי המנופאוזה.

 נשים אלה היו גם בסיכון לפתח דיכאון בתקופה שאחרי חדלון הווסת, במנופאוזה. הסיכון שלהן לפתח דיכאון היה גבוה פי 8 משל שאר הנשים.

שוב, ניתן לראות את הקשר בין תסמיני דיכאון למעגל הפריון, ולהורמוני המין הנשיים. הבשורה הטובה היא שלגבי רוב הנשים, אחרי שעובר משבר המנופאוזה צפויה תקופה שקטה יותר פחות מסוכנת מבחינת דיכאון.

 JAMA nov, 13,2013

Bookmark the permalink.

Comments are closed.