מעופה של מרים

מעופה של מרים
עומר זולפו ליבנלי
הוצאת מודן, 2007. מאנגלית: בועז וייס.

"דודה של מרים הוא זה שכלא אותה באסם. היא עדיין הייתה יכולה לשמוע את צעקתו הנזעמת, "כלאו את הזונה המקוללת וחסרת המוסר הזאת!" וזיכרון המילים האכזריות גרם לה לרעוד אפילו יותר. כפי שדונה מיהרה לומר לה, מרים השפילה את כבוד המשפחה עד עפר. כעת הם אינם יכולים לצעוד בכפר בראש מורם"

"מרים הרימה פקעת של חבל מהפינה. החבל הקלוע, ישן ושחוק, נמתח בידה. היא הביטה בקורות המפויחות והסדוקות שמעליה, שחורות כמו המעשה עצמו. היא שמעה דיבורים, שמעה איך אמורים לעשות את זה…"

"האם המתים חולמים? תהתה מרים. איש לא חזר מהמתים, אז אף אחד לא יודע את התשובה לשאלה הזאת. אולי אימא שלה חולמת עליה עכשיו, מביטה בה בתוכחה בשעה שהיא מתכוננת להרוג את עצמה. כמובן, איזו אם יכולה לשאת את המחזה הזה, לצפות בביתה מתאבדת?"

כך מתחיל הסיפור. ויש לו המשך-הרבה יותר אופטימי..

זהו סיפור מסע-מסע בעולם, ומסע פנימי, של שלושה גיבורים, שדרכיהן יפגשו.  מסע פנימי שמוביל אותנו לנפשם של הגיבורים, וגם להרהורים על מי אנחנו, מה באמת חשוב לנו, ומה היינו רוצים לעצמנו. ויש גם בונוס-הסיפור מתרחש בתורכיה, ומתגלה לנו תורכיה אחרת ממה שאנחנו מכירים, תורכיה על הפסיפס האנושי שבה, מורכבת ומלאת קונפליקטים.

ספר מופלא שדרכו ניתן להיזכר מה היה גורלן של נשים בעבר, וגם כיום במקומות לא כל כך נידחים. עם כל הויכוחים על פמיניזם, ועל מעמד האישה,  הסיפור היפיפה הזה מזכיר לנו הנשים מאיפה באנו, ולאן לא נרצה לחזור.

מומלץ.

Bookmark the permalink.

Comments are closed.