הדבר היחיד הקבוע בחיי אשה-הוא השינוי

מאת מירה ארצי פדן

היריון ראשון מסתיר מאחרי הבטן הגדלה רבדים סמויים של שינוי מחלחל.

בתחילת ההיריון שמים לב לבטן המתעגלת, לשדיים המתמלאים, לבגדים המשתנים אותם יש להתאים. משקל הגוף עולה ולא תמיד מתאים לדימוי העצמי של האישה. הגוף מתאים עצמו לייעודו המקורי – האימהות. במהלך ההיריון מתעוררים פחדים, חששות, שאלות לגבי התינוק, התפתחותו, הלידה, ההתמודדות עם הכאב המובטח. כל זה מאפשר לאישה לאט לאט להתכונן לשינוי הגדול בחייה.

אלא שממרומי ההיריון, קשה להשקיף לעבר האופק אליו אנו צועדות. במהלך ההיריון עסוקה האישה בהיריון ובלידה. ולהפתעת כולם, שלב זה עובר די מהר…הלידה היא כמו שער, מעבר מהחיים שלפני לחיים שאחרי. לא קל להפנים במהלך ההיריון את עצמת השינוי.

במשך שנים ארוכות העברתי קורסי הכנה ללידה בהם הדגשתי את חשיבות הנשימה והתנועתיות בלידה, את החיבור החשוב לקרקעית האגן, למנחים הטובים ללידה. אך גם הקדשתי שני מפגשים לחיים שאחרי הלידה. הנקה, התקשרות לתינוק וקשיים שעלולים לצוץ.

באופן כמעט קבוע, במפגשים אחרי הלידה, אמרו האימהות הצעירות כי לא הדגשתי מספיק כמה זה קשה. עד כמה משתנים החיים. שמעתי את האימהות הצעירות מתמודדות עם עוצמות השינוי בדרכים שונות. כולן מתמודדות עם קושי. חלקן יותר וחלקן פחות. בכל פעם הופתעתי מחדש – הלוא הקדשתי שני מפגשים כדי להדגיש עד כמה זה מורכב, עד כמה את, כאימא צעירה, זקוקה לעזרה ותמיכה. שוב ושוב פנו האימהות וכאבו את בדידותן אחרי הלידה.

חזרתי אל המחברות שלי, לבדוק אולי לא אמרתי, אולי הן צודקות ולא הקדשתי לכך מספיק זמן. בכל פעם מחדש הבנתי שהן פשוט לא יכלו להפנים. דיברתי מתוך ניסיוני הכואב שלי, דיברתי מתוך ניסיונן של נשים רבות אותן פגשתי בדרכי המקצועית. מקורס לקורס הפכתי ברורה יותר לגבי הקשיים, האפשרות לדכדוך או דיכאון שאחרי הלידה. הצורך האפשרי בטיפול ותמיכה נפשית. והאימהות לא שמעו…הן שמעו רק על ההיריון והלידה.

זו הייתה אחת הסיבות שהחלטתי להקדיש את עבודתי להקשבה המתפתחת דרך הגוף, בתרגול היוגה המותאם לנשים, היוגה הנשית. הבנתי שהמילים חסרות. הידע אינו עובר בדרך המקובלת בתקופת ההיריון. על האימא לעתיד ללמוד להקשיב לשינוי העצום המתחולל בגופה, בנפשה. היוגה מאפשרת התבוננות ולמידה מעמיקה על השינוי העצום שאנו הנשים עוברות. הידע המילולי  מאוד מוגבל.

הגעתי לעסוק בהכנה ללידה מתוך חוויה אישית. מתוך הקשבה לשינוי העצום בחיי מרגע היותי אימא.

ההיריון הראשון שלי לא הגיע בקלות. עברתי לא מעט הפלות וחוותי פחדים עם כל היריון. לא היו לי אז הכלים המתאימים להקשיב לעצמי ולכן הקשבתי רק לרופא שטיפל בי בעזרת הורמונים, זריקות ומעקב מלחיץ של ההיריון. היום אני מבינה שהיה שם הרבה פחד שלא ממש תרם להיריון. אף אחד לא דיבר איתי על מתח והשפעתו על ההיריון.  מקסימום, בפגישה אחת, אמר לי הרופא: " את חייבת להירגע". כמו לומר "אל תחשבי על פיל לבן". הייתי מעשנת כבדה, מתוחה ביותר, למרות שתמיד עסקתי בפעילות גופנית. הדרכתי טיולים, למדתי לימודי ארץ ישראל ולא ממש הבנתי למה אני עושה את מה שאני עושה.

לקראת סוף ההיריון נסענו לארה"ב לצורך לימודיו של בעלי. זו הייתה מתנה ששינתה את חיי. התנתקתי מאוירת בדיקות מלחיצה והגעתי לבית חולים שהיה המום מכמות הבדיקות אותן עברתי. בבת אחת שמעתי טון שונה של רופאים. הכרתי את צוות המיילדות של בית החולים "כדי שנוכל להכיר אותך כולנו לקראת הלידה". הגעתי לעולם אחר. מכיל יותר. ביום הולדתי ה – 28, התחילו הצירים.  ילדתי את בני גיא כמתנת יומולדת בבוקר שלמחרת. זכיתי לתמיכה מדהימה במהלך הצירים, תמיכה מלאה בהנקה ולווי מרגש לאחר הלידה.

הרגשתי מוקפת למרות שהייתי במדינה זרה. נחשפתי לנשים שישנות עם התינוקות שלהן במיטה ומיניקות לפי דרישה עד גיל מבוגר. הרגשתי שהגעתי הביתה. היו לי קשיים נורמאליים של אימא לאחר לידה, שחיה רחוק מהמשפחה. אך הרגשתי שבזכות זה, יכולתי לבחור את דרך האימהות המתאימה לי. אף אחד לא ראה…

הגעתי לארץ בהיריון שני. חשבתי שאני יודעת הכל. ילדתי בבית חולים רגיל בו התייחסו לבקשות שלי בזלזול. נאבקו ברצון שלי ללדת בשקט, בתנוחה זקופה. כמעט כפו עלי בדיקה שלא הרגשתי שנכון לבצעה. הלידה מתקדמת מהר, אני במיטבי, מתמודדת עם הצירים ללא פחד. עזבו אותי! לא היה פשוט.

לאחר הלידה הופתעתי שלקחו את עומר, התינוקת היפהפייה ממני. לא הבנתי שזה מה שיקרה. שלחתי את בעלי שירוץ מהר ויחזיר לי אותה. הייתי המומה. זה לא היה מקובל באותם ימים שהתינוק יישאר עם אימו. בלידה הראשונה שלי, גיא לא נפרד ממני כלל. הרגשתי מושפלת על שאני רוצה את התינוקת שלי איתי. מקומה איתי ולא עם תינוקות אחרים. לא ויתרתי משום שלא הייתה מבחינתי אופציה אחרת. לקחנו אותה אלי, לחדר ויצאנו יום למחרת. הייתי מותשת מהמאבק.

ידעתי שאני הולכת לעשות שינוי פה בארץ. נרשמתי לקורס מדריכות הכנה ללידה ב"מרכז הישראלי לחינוך ללידה", כשביתי הייתה בת שנה. לשמחתי השינוי קרה והייתי חלק מהמקדמות שלו ביחד עם צוות גדול של מדריכות, מיילדות, פיזיוטרפיסטיות מדהימות שכולנו האמנו בלידה אחרת.

לאחר הלידה השנייה, דווקא בארץ, מוקפת באנשים מוכרים, נחתה עלי בהפתעה חווית אימהות אחרת. קושי עצום, דכדוך שהלך והתפתח. הרגשתי שאני נופלת למקום לא מוכר ואיש לא יוכל להוציא אותי משם. נאחזתי בהנקה כעוגן לשפיות. התקופה הזו לימדה אותי לא מעט על כוחותיי כאישה. על היכולת ליפול ולקום. על היכולת לעצור את החיים, להקשיב לשינוי העצום, להתמסר לו. בשום אופן לא לחכות שיחזור מה שהיה פעם מוכר. אלא להיפתח לחיים חדשים, אחרים ממה שהיה. הכאב המטלטל אותו חוויתי בצד אימהות לשני תינוקות קטנים, לימד אותי על הקושי העצום של אימהות חדשות. על קשר השתיקה שבקושי הזה.

ימים אלו מלווים אותי בכל מפגש עם נשים בהיריון ולאחר לידה. לי היה ברור כי לא אחסוך מידע. אנסה להעביר מסר ברור לאימהות כי בצד השמחה הגדולה מסתתר קושי עצום, בדידות וכאב. עלינו רק להיות מוכנות לכך ולוותר על הצורך להיות superwoman. עזרה, עזרה ועזרה! אפשר להיות מאושרת מהתינוק שלך אחרי הלידה אך עצובה עד כאב על עצמך. זה לא סותר.

אנו חוות בילבול גדול, ההורמונים צונחים ומשתנים, הדימוי העצמי, ההגדרה את עצמי, הכל משנה. זהו משבר לכל דבר. התינוק אינו משבר. הנפש עוברת משבר. ואם נדע לקבל זאת, אפשר יהיה להקשיב לשינוי. ומתוך הקשב צומחת תמיד הבנה חדשה. ידע חדש על עצמך. זוהי הזדמנות לשנות הכל. הקריירה שהייתה אני עד עכשיו, אולי זקוקה לשינוי, אולי היא בעצם לא אני. לא מתאימה לי יותר.

הזמן היקר הזה, בו האימא מקדישה עצמה לתינוק בבית, הוא פסק זמן חשוב להבין מה באמת נכון לי. איך עלי לחלק את זמני היקר מחדש. לזמן ערך אחר אחרי הלידה.

את הלידה השלישית שלי כבר ילדתי לאחר שנים של ליווי נשים בהיריון, בלידה ולאחר הלידה. פחדתי שלמרות הכל הדיכאון יחזור. בחרתי לכן ללדת בבית, מוקפת באהבה ללא תנאי. מעיין נולד בשקט, בתמיכה והכלה מלאה. ליותר מזה לא יכולתי לצפות. ריפדתי את עצמי לאחר הלידה בעזרה שנקנתה בכסף – כל גרוש היה שווה. לא ציפיתי שאיש ממשפחתי יעצור את חייו בשבילי. מי שבא היה מוזמן אך העזרה הייתה ממומנת מכיסי כדי למנוע עגמת נפש.

מתוך האומץ לשקוע, לפחד שאולי אני לא ראויה להיות אימא, מתוך החושך הגמור לאחר הלידה השנייה, צמח לו אור גדול. מאז ועד היום אני מלווה נשים בדרכם המשתנה, עם כאבים ושמחות, מתוך הקשבה ממוקדת בשינוי – ידיעת השינוי.  היוגה הנשית התפתחה מתוך צורך אמיתי של נשים. מתוך קשב לאגן הנשי המשתנה.  בכל לידה אנו יולדות תינוק מבורך למשפחה. אך בנוסף אנו יולדות את עצמנו מחדש. אם רק נדע להקשיב.

באהבה

מירה ארצי פדן, ממחברות רב המכר "טבעי ללדת", מפתחת שיטת "יוגה נשית" המוצגת על גבי שני תקליטוריםwww.yogaforwomen.co.il

Bookmark the permalink.

Comments are closed.