ילדת, ופתאום כלום לא מעניין אותך?

חשבו על המעבר החד הזה, שקורה עם הלידה.

הסתכלו בדמיונכם על אישה לפני הלידה-אישה "לבד", אדון לעצמה, לזמנה, לרצונותיה-ופתאום, כמעט ברגע אחד-אותה אישה היא כבר במעמד אחר לגמרי, היא אימא, אימא ותינוק. בתחילת החיים של התינוק הקשר כל כך הדוק, שיותר נכון יהיה לכתוב אמאתינוק.

מאוד קל לראות את השינוי שבחוץ, כלומר-את כל המטלות החדשות שנולדו עם הלידה של התינוק, ואת אורח החיים שמשתנה, לפחות לתקופה מסוימת. מה שלא בולט לעין, אבל לא פחות משמעותי-הם התהליכים שקורים בעולמה הפנימי של אישה שיולדת תינוק. תהליכים אלה, הם שמביאים את השינוי המהותי, ואת התחושה החזקה שהחיים השתנו, והם אינם עוד כפי שהיו לפני הלידה.

מה הם התהליכים האלה? איך קורה השינוי הזה?

כאמור, השינוי הזה קורה לא רק ברמה ה"טכנית", של הטיפול האינטנסיבי מסביב לשעון. למעשה, כדי שההשקעה הגדולה הזו ברמה הפיזית תתאפשר , חייבים להתרחש תהליכים משמעותיים בעולם הפנימי, כך שייווצר החיבור  החזק לתינוק. מדובר בתהליך ייחודי, שקורה בתקופה הזו-השבועות הראשונים לאחר הולדת ילד.

אם תחשבו על עצמכן לאחר לידה, או תנסו להסתכל על אימהות שלא מזמן ילדו, תבחינו בוודאי שההתנהגות שלהן , איך נאמר, קצת מוזרה. נראה כאילו כל העולם שלהן מתמקד סביב התינוק. הן יכולות לספר לכן שעות על התינוק שלהן- גם כשהוא כמעט לא זז עדיין, וכל מה שהוא עושה זה מקסימום מסתכל סביבו או בוכה, או ישן. הן יספרו בצבעים חיים ובהתלהבות האם היית לו יציאה/פליטה, ומאיזה סוג,צבע ומרקם. כשאתן או חברות שלא ילדו לא מזמן מנסות לדבר על משהו אחר, האימא החדשה במקרה הטוב תקשיב בנימוס, אבל אפשר יהיה לראות שהיא לא ממש מתעניינת במה שיש לכן לספר, אלא אם כן זה קשור באופן כלשהו לתינוקות.

אפשר לסכם ולומר שאישה שילדה לא מזמן, מרגישה כל כולה שקועה בתינוק שלה. היא מרגישה שעולמה השתנה, ושדברים אחרים כמעט ולא מעניינים אותה. היא מרגישה בתוכה אהבה גדולה, קשר חזק שמתהווה, חיבור חזק עד לפעמים עד כדי כאב.

תחושות אלה יכולות להיות חזקות ואפילו מהממות או מציפות. לעיתים נשים נבהלות מתחושות אלה ומהשינוי שהן מרגישות שקורה להן.  יש שנבהלות שפתאום לא מעניין אותן מה קורה סביבן. זה יכול להיות מבהיל שפתאום עבודה למשל, נראית רחוקה ולא מעוררת עניין. עולות שאלות האם מה שקורה טבעי ותקין, ושאלות  כמו-"מה קרה לי? איפה אני, האני האמיתית שהייתה קודם? מי זו בעצם אני? מי שהייתה קודם? מי שאני עכשיו?"

הידיעה שמדובר בתהליך מוכר, צפוי, ובעיקר-שזה לא ימשך לתמיד,  יכולה להקל על המעבר הזה.

וויניקוט-פסיכואנליטיקן ורופא ילדים, שצפה ותאר תהליכים הקשורים לאימהות ותינוקות, היה הראשון ששם לב לתהליכים אלה, קרא להם בשם-Primary maternal peroqupation, בתרגום חופשי-התעסקות אימהית ראשונית. וויניקוט חשב, שמה שקורה בתקופה הזו, אם היה קורה בזמן אחר, היה נחשב לבעייתי, ואפילו למחלה. הוא כינה את מה שמתרחש בשם "מחלה בריאה".

מה שהוא ניסה בעצם להדגיש הוא שהתהליכים הנפשיים שקורים אצל האם החדשה שונים בעוצמה שלהם מכל דבר אחר, מכל תקופה אחרת בחייו של אדם.  אז אפשר להירגע, התחושות הללו טבעיות ונורמאליות.

יש שמרגישות תחושות אלה בעוצמה רבה יותר, ויש שפחות. אחרי לידה ראשונה קל יותר להיכנס לתוך העולם החדש הזה. בכל מקרה, למרות העוצמה של החוויה הרגשית, עם הזמן האם החדשה מתחילה לאט לאט לצאת מהבועה שתיארתי. בהדרגה העניין בסביבה הקרובה עולה, ואח"כ בסביבה הרחוקה יותר, והרצון לעסוק בעוד דברים,לא רק התינוק.

האם אפשר לומר שאותה אישה שילדה חוזרת לעצמה? לא בדיוק. לפעמים כן, אבל לרוב אישה שהפכה לאם עוברת שינויים בתוכה, בהסתכלות שלה על דברים, בהתייחסות שלה לעולם, ולעצמה. ה"עצמי" משתנה, ומכיל עכשיו את מה שהיה קודם, ואת העצמי החדשה. זה כבר נושא למאמר נפרד, בקרוב.

Bookmark the permalink.

Comments are closed.